עסקה במקרקעין היא הקניה של זכות בעלות, משכנתא, זיקת הנאה, זכות קדימה או שכירות בין בתמורה ובין שלא בתמורה כלומר במתנה. העסקה חייבת ברישום. בפס"ד זרובי (ע"א 288/95) נקבע כי: "רישום המקרקעין, הוא המקנה זכות בעלות בקרקע, כאשר הרישום הוא קונסטיטוטיבי ובלעדיו אין עוברת זכות הקניין במקרקעין". כלומר, הרישום הוא היוצר את הזכות במקרקעין. כל עוד העסקה לא נרשמה אין לרוכש זכות קניינית במקרקעין המוגנת כלפי כולי עלמא (כל העולם) אלא זכות אובליגטורית (זכות חוזית) בלבד כלפי המוכר.
סעיף 7 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 קובע כי יום העברת הבעלות הוא יום הרישום. אולם לעניין חישוב גובה המס היום הקובע הוא היום שבו התגבש סיכום משפטי מחייב. סעיף 7 לחוק המקרקעין מטיל חובת רישום על עסקאות במקרקעין וקובע כי כל עוד עסקת הרכישה לא נרשמה בלשכת רישום המקרקעין או בפנקס הרישום הרלוונטי, נשארת זכותו של הרוכש זכות חוזית בלבד הקושרת את הצדדים לחוזה אך הבעלות במקרקעין בפועל לא עוברת לרוכש. וזהו לשון הסעיף: "7.(א) עסקה במקרקעין טעונה רישום; העסקה נגמרת ברישום, ורואים את השעה שבה אישר הרשם את העסקה לרישום כשעת הרישום.".
הרציונל של רישום, הוא בחיזוק מעמדו של המרשם, ביצירת יציבות וודאות גבוהה ביחס למצב הזכויות בנכס, המשתקף ברישום בלבד ובדאגה לביטחון מסחרי כלכלי. משום כך חוק המקרקעין יוצר שיטה מחייבת ומקיפה של רישום מקרקעין, אשר תבטיח כי כל נכסי המקרקעין בישראל, לרבות עסקאות ופעולות משפטיות המבוצעות ביחס אליהם, ישתקפו בפנקסים פומביים העומדים לעיונו של כל דורש.
כדי לעגן את המטרה האמורה בחוק, קבע המחוקק בחוק המקרקעין כמה הסדרים משלימים המתיישבים עם המגמה הכללית לחזק את כוחו של המרשם. תכלית חקיקתית זו מצאה ביטוי גם בפסיקותיו של בית-משפט העליון.
לעומת זאת, חישוב גובה המס נעשה בהתאם לשווי המקרקעין ביום הרכישה וביום המכירה ולכן היום הקובע לחישוב מיסוי מקרקעין הוא לא יום הרישום במרשם מקרקעין. אלא, הגדרת יום המכירה קבוע בסעיפים 19 ו-49לב1 לחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), תשכ"ג-1963 והגדרת יום הרכישה קבוע בסעיף 26 ו-37 לחוק מיסוי מקרקעין ולעניין חישוב תשלום מיסים הוא היום שבו נעשתה המכירה דהיינו היום שבו התגבש סיכום משפטי מחייב.
• השלב הטרום חוזי – איסוף כל המידע החיוני והנתונים המקדמיים הנדרשים בקשר לדירה. מטרת שלב הבדיקות המקדמיות היא לאפשר להעריך מראש ובאופן מושכל את כדאיות העסקה, לרבות רמת הסיכון הכרוך בה.
• מחיר הדירה – באתר רשות המסים קיים מאגר מידע נדל”ן פומבי, בו מופיעים נתונים היסטוריים לגבי עסקאות קניית דירה (לפי מספרי גוש חלקה או כתובת, סוגי דירות, תאריכים, וכו’), אשר בוצעו בעבר בבניין, ברחוב ובשכונה. כדאי לעיין ולקבל אומדן מחיר. הדבר העשוי לסייע בניהול משא ומתן לסגירת מחיר העסקה.
• בדיקות מקדמיות – היבטים קנייניים, תכנוניים ונוספים:
◦ בדיקה פיזית – הדירה וסביבתה – חובה ביקור בדירה (מס' פעמים בשעות שונות), בחינת הדירה ומערכותיה השונות ובחינת איכות הבניין.
◦ בדיקה קניינית – מצב רישום הזכויות בדירה באמצעות נסח טאבו (‘תעודת זהות’ של הדירה) ותיק בית משותף.
◦ זיהוי המוכר – חשש מעוקץ.
◦ בדיקה של מהנדס בניין (בדק בית) – כפי שלוקחים רכב לבדיקה לפני רכישה.
◦ בדיקה של שמאי מקרקעין (הערכת שווי, חריגות בניה) – שמאי מקרקעין מוסמך יוכל לבצע הערכת שווי של הנכס, על מנת לסייע בקבלת החלטה מושכלת לגבי הכדאיות הכלכלית של רכישת דירה.
• בדיקות מקדמיות – היבטים כלכליים לפני קניית דירה
◦ תקציב, תזרים, מימון – מהו התקציב העומד לרשות קניית דירה? איזה הוצאות נוספות עליכם לקחת בחשבון במסגרת תהליך קניית דירה? מהם מקורות המימון? מהי זמינות הכסף? האם רכישת הדירה היא רק ממקורות עצמאיים (הון עצמי) או באמצעות הלוואה ו/או משכנתה? אם יש צורך בהלוואת משכנתה – מה היקף ההלוואה שהבנק יאשר? מה יהיה סכום ההחזר החודשי שלה? האם ניתן לעמוד בו גם אם הריבית תעלה?
◦ עלויות נלוות – תשלומים והוצאות אפשריים אותם יש להביא בדרך כלל בחשבון: מס רכישה, שכר טרחת עורך דין, אגרות רישום בטאבו, עמלת תיווך, עלות שמאי מקרקעין, עלות מודד מוסמך, עלות בדיקת מהנדס – ‘בדק בית’, עלויות העמדת הלוואת משכנתה (דמי פתיחת תיק, אגרות רישום משכנתה בטאבו, משכון ברשם משכונות, נוטריון ועוד), עלויות מעבר דירה ועוד.
◦ משכנתא של הרוכש – בדיקת זכאות וקבלת אישור עקרוני, חלוקת מסלולי המשכנתא
◦ משכנתא של המוכר – האם על הדירה רובצת משכנתה (ותוכלו גם לבדוק זאת בנסח הטאבו) ומהי יתרת הסילוק המלאה שלה?
• בדיקות מקדמיות – היבטים מיסויים בעסקת קניית דירה
◦ מס רכישה – חל על רוכש הדירה. מס הרכישה נקבע לפי מספר מדרגות מס הנגזרות ממחיר הדירה, וכן בהתייחס לשאלה האם לקונה (שהוא “יחיד”) יש דירה נוספת (או יותר), או שזו דירתו היחידה. החוק מאפשר פטורים והקלות שונים במס רכישה, ומשכך כדאי לבדוק את הנושא הזה לפני מועד חתימת חוזה רכישת דירה.
◦ מס שבח – המשולם לרשות המסים – מחושב בהתאם לרווח של המוכר בגין המכירה ביחס למחיר שבו הוא רכש את הדירה. החיוב במס השבח יכול להגיע לסכומים גבוהים, ולכן גם לקונים חשוב לדעת מראש, לפני חתימת החוזה, מהו סך המס הצפוי.
◦ היטל השבחה – מוטל על מוכר של נכס מקרקעין על ידי הרשות המקומית (באמצעות מחלקת היטל השבחה שלה). מס המוטל על ההנאה של המוכר מהשבחת הנכס שלו, ועליית שוויו כתוצאה מתכניות בניין עיר שאושרו על ידי הרשות המקומית. תכניות המעניקות זכויות בנייה ופיתוח, אשר טרם מומשו, לנכס הנמכר.
תביעה ייצוגית או תובענה ייצוגית הינה תביעה המוגשת על ידי תובע ייצוגי אחד בשם ציבור מסוים של נפגעים, בגין נזק קטן באופן יחסי אשר נגרם לכל אחד מיחיד הקבוצה, כאשר במצטבר נזק זה מסתכם במיליוני שקלים ויכול להגיע למאות מיליוני שקלים. בדרך זו מצליח אותו תובע ייצוגי לאכוף את זכויות הזולת אשר לא היו מתבררות בדרך אחרת מפאת היותו של הנזק שנגרם לכל אחד מיחידי הקבוצה קטן באופן יחסי. התביעות הייצוגיות מסייעות לצמצם את פערי הכוחות המובנים בין היחיד לבין תאגידים, רשויות וגופים גדולים. בנוסף כלי התובענה הייצוגית מסייע לקדם מטרות ציבוריות וחברתיות, לתקן עוולות בתחום הצרכנות ולהגביר את אכיפת הדין על ידי היחיד
• פגיעה על ידי גוף גדול כלשהו והנפגע סבור שיש בכך עוול לציבור מסוים.
• גביית עמלה או תשלומים ביתר.
• תשלום בעד שירות מסוים ללא קבלת תמורה ראויה.
• קנית מוצר ותכולתו אינה תואמת את מה שמוצג על גבי האריזה.
• הסדר כובל הנוגד את הוראות חוק התחרות.
• עילה הנובעת מזיקה לנייר ערך או פרט מטעה בתשקיף וכדו.
• סוכן הביטוח או חברת הביטוח גבו כספים ביתר או לא קיימו את הוראות הסכם הביטוח.
• מפגע סביבתי כמשמעותו בחוק למניעת מפגעים סביבתיים.
• תביעה נגד רשות להשבת סכומים שגבתה שלא כדין, כמס, אגרה או תשלום חובה אחר.
• עילה לפי חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים.
• תביעה בעילה של הפליה בעבודה, לפי חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה.
• תביעה בעילה כאמור לפי חוק שכר שווה לעובדת ולעובד.
• תביעה בעילה לפי חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות.
• תביעה בעילה לפי הוראות הנגישות לפי חוק התכנון והבניה, סעיף 19א לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות.
המחוקק הציב שורה ארוכה של תנאים מקדמים אשר רק בהתקיימותם תאושר התובענה כתביעה ייצוגית. להלן רשימת תנאי הסף לאישורה של התביעה כייצוגית:
תנאי ראשון – תביעה שניתן להגיש בה בקשה לאישור תביעה ייצוגית.
התוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות מפרטת רשימת תביעות אשר ניתן להגישם כתביעה ייצוגית כדלקמן:
• תביעה נגד עוסק, כהגדרתו בחוק הגנת הצרכן, בקשר לעניין שבינו לבין לקוח.
• תביעה נגד מבטח, סוכן ביטוח או חברה מנהלת.
• תביעה נגד תאגיד בנקאי, בקשר לעניין שבינו לבין לקוח.
• תביעה בעילה לפי חוק ההגבלים העסקיים.
• תביעה בקשר לניהול זירת סוחר לרבות תביעה נגד נותן שירותים מטעמה של חברה בעלת רישיון זירה.
• תביעה בעילה הנובעת מזיקה לנייר ערך או ליחידה.
• תביעה בקשר למפגע סביבתי נגד גורם המפגע; לעניין זה, “גורם המפגע”, “מפגע סביבתי”.
• תביעה בעילה לפי חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים.
• תביעה בעילה של הפליה בעבודה, לפי חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה.
• תביעה בעילה כאמור לפי חוק שכר שווה לעובדת ולעובד.
• תביעה בעילה לפי הוראות הנגישות לפי חוק התכנון והבניה.
• תביעה בעילה לפי הוראות חוק שידורי טלוויזיה (כתוביות ושפת סימנים).
• תביעה בעילה אשר לבית דין אזורי לעבודה הסמכות הייחודית.
• תביעה של עובד בעילה לפי סעיף 6א לחוק שכר מינימום
• תביעה של עובד בעילה לפי סעיפים 2 ו-3 לחוק הזכות לעבודה בישיבה.
• תביעה לפי חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם.
• תביעה נגד רשות להשבת סכומים שגבתה שלא כדין, כמס, אגרה או תשלום חובה אחר.
• תביעה נגד מפרסם כהגדרתו בסעיף 30א לחוק התקשורת.
• תביעה נגד חברה להפעלת מערכת סליקה פנסיונית מרכזי.
תנאי שני – קיומה של עילת תביעה אישית
סעיף 4(א)(1) לחוק תובענות ייצוגיות קובע, כי “אדם שיש לו עילה בתביעה או בענין כאמור בסעיף 3(א)…” רשאי לתבוע, באישור בית המשפט, בתובענה ייצוגית, “בשם אותה קבוצה“.
סעיף 4(ב)(1) לחוק תובענות ייצוגיות קובע שכאשר אחד מיסודות העילה הוא נזק, די בכך שהמבקש יראה כי לכאורה נגרם לו נזק.
כלומר התנאי השני הוא קיום של עילת תביעה אישית מבוססת לכאורה, שטובים סיכוייה להתקבל, בגין הנזקים שנגרמו להם כתוצאה מהמעשה ו/או המחדל הנטען.
תנאי שלישי – התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה.
סעיף 8(א)(1) לחוק תובענות ייצוגיות קובע, כי על המבקש להראות, כי “התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, ויש אפשרות סבירה שהן יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה“.
תנאי רביעי – יש אפשרות סבירה שהשאלות המשותפות תוכרענה בתובענה לטובת הקבוצה.
על המבקשים לשכנע במידת הסבירות הראויה שיש להם עילת תביעה אישית מבוססת לכאורה, וזאת הן במישור הטעוני והן במישור הראייתי, והן להוכיח גם את התנאי בדבר קיומה של עילת תביעה משותפת לכלל חברי הקבוצה. בנסיבות אלה טובים סיכוייה של התביעה להתקבל.
תנאי חמישי – התובענה הייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין.
על המבקשים להראות כי מדובר בקבוצה גדולה של חברים, אשר סביר להניח כי רוב חברי הקבוצה לא יגלו את קיומו של המעשה ו/או המחדל וגם אם יגלו זאת, הרי שהנזק שנגרם לכל אחד מיחידי הקבוצה הוא קטן באופן יחסי, כך שסביר להניח כי רוב חברי הקבוצה לא יטרחו להגיש לבית המשפט הליך אינדיבידואלי לשם קבלת הסעד, בשל הטרחה וההוצאות הכרוכות בכך. בנסיבות אלה מדובר במקרה מובהק וקיצוני המתאים מעצם טיבו לניהול במסגרת של תובענה ייצוגית.
המבקשים יכולים להראות גם כי המשיבה הינה גוף גדול חזק ומרתיע, ויש להניח כי לרוב חברי הקבוצה אין את היכולת או האמצעים על מנת להתמודד עם המשיבה באופן אישי וישיר. התובענה הייצוגית נועדה להתגבר על הנחיתות בה מצויים ציבור הלקוחות ולהשוות את יחסי הכוחות בין המתדיינים. לכן, גם מטעם זה, קיימת הצדקה לאשר להגיש את התובענה הייצוגית.
תנאי שישי – גודלה והגדרתה של הקבוצה.
בית המשפט כבר פסק, כי בשלב זה של הדיון בבקשת האישור אין כל צורך להראות את גודלה המדויק של הקבוצה, אלא רק להראות שקיימת קבוצה גדולה של אנשים שנפגעו באופן דומה, והדברים נכונים במיוחד, מקום שהנתונים לגבי הקבוצה מצויים בידי המשיבה עצמה.
תנאי שביעי – קיים יסוד סביר להניח כי עניינם של חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת ובתום לב.
סעיף 8(א)(3) קובע כי “קיים יסוד סביר להניח כי עניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת”;
סעיף 8(א)(4) ממשיך וקובע וכי “קיים יסוד סביר להניח כי עניינים של כלל הקבוצה ייוצג וינוהל בתום לב”.
ככל הליך משפטי, מקל וחומר במסגרת תביעה ייצוגית, שהינה הליך מיוחד ומורכב לאין שיעור לא ניתן להתחייב בקשר עם סיכויי הצלחתו של ההליך. הפרחתן לחלל האוויר של התחייבויות כאילו בוודאות הבקשה לאישור תביעה ייצוגית תאושר אינה אחראית, לשון המעטה, יהיו הטענות טובות ככל שיהיו. יחד עם זאת, ברי כי ככל שהבקשה לאישור תביעה ייצוגית מבוססת יותר כך גדלים סיכויים להתקבל.
מכל מקום חשוב להבהיר כי משרדינו בוחר לקדם ולנהל הליך ייצוגי על כל הקשיים הכרוכים בכך אך ורק אם הוא מאמין בצדקת הטענות נשוא ההליך וכי אם לאחר בחינה מדוקדקת של מלוא הטוענות והראיות משרדינו סבור כי טובים סיכוייה של בקשת האישור להתקבל.
החל מ – 8.5.2018 נכנסו לתוקף תקנות חדשות לפיהן תשולם אגרה לצורך הגשת תביעה ייצוגית. התקנות קובעות: עדכון המחירים האחרון נעשה ב 1.1.2024
• אם התביעה הייצוגית מוגשת לבית המשפט השלום (שגובהה עד 2.5 מיליון ₪) תשולם אגרה בסך 3,372 ₪ במועד הגשת הבקשה לאישור תביעה, כאשר היתרה בסך 5,620 ₪ תשולם בסיום ההליך על ידי הצד עליו יורה בית המשפט אשר ישקול את מהות ההליך, אופן ניהולו ותוצאותיו לצורך הטלת האגרה.
• אם התביעה הייצוגית מוגשת לבית המשפט המחוזי (מעל 2.5 מיליון ₪) תשולם אגרה בסך של 6,182 ₪ במועד הגשת בקשת האישור, כאשר היתרה בסך 11,802 ₪ תשולם בסיום ההליך על ידי הצד עליו יורה בית המשפט אשר ישקול את מהות ההליך, אופן ניהולו ותוצאותיו לצורך הטלת האגרה.
• אם התביעה הייצוגית מוגשת לבית המשפט לעניינים מנהליים נגד רשות סכום האגרה הינו בסך של 2016 ₪ .
• פטור מתשלום אגרה קיים בתביעות ייצוגיות בהם קיימת חשיבות ציבורית מיוחדת ושיעור ההגשה שלהן נמוך: איכות הסביבה, אפליה, יחסי עבודה, זכויות אנשים עם מוגבלות, שוויון לאנשים עם מוגבלות (כדוגמת נגישות).
החוק מסדיר את עניין שכר הטרחה של עורך הדין (של בא הכוח המייצג) בתביעה ייצוגית בסעיף 23 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס”ו – 2006, כדלקמן:
(א) בית המשפט יקבע את שכר הטרחה של בא הכוח המייצג בעד הטיפול בתובענה הייצוגית, לרבות בבקשה לאישור; בא הכוח המייצג לא יקבל שכר טרחה בסכום העולה על הסכום שקבע בית המשפט כאמור.
(ב) בקביעת שיעור שכר הטרחה של בא כוח מייצג לפי סעיף קטן (א), יתחשב בית המשפט, בין השאר, בשיקולים אלה:
(1) התועלת שהביאה התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה;
(2) מורכבות ההליך, הטרחה שטרח בא הכוח המייצג והסיכון שנטל על עצמו בהגשת התובענה הייצוגית ובניהולה, וכן ההוצאות שהוציא לשם כך;
(3) מידת החשיבות הציבורית של התובענה הייצוגית;
(4) האופן שבו ניהל בא הכוח המייצג את ההליך;
(5) הפער שבין הסעדים הנתבעים בבקשה לאישור לבין הסעדים שפסק בית המשפט בתובענה הייצוגית.
סעיף 22 לחוק תובענות ייצוגיות קובע מפורשות כי התובע הייצוגי בנוסף לפיצוי שייפסק לכל הקבוצה יהיה זכאי לגמול מיוחד בגין היותו זה שהניע את ההליך וגרם לתיקון העוול בעבור כל הקבוצה. ובלשון הסעיף: גמול לתובע מייצג
(א) הכריע בית המשפט בתובענה הייצוגית, כולה או חלקה, לטובת הקבוצה, כולה או חלקה, לרבות בדרך של אישור הסדר פשרה, יורה על תשלום גמול לתובע המייצג, בהתחשב בשיקולים כאמור בסעיף קטן (ב), אלא אם כן מצא, מטעמים מיוחדים שיירשמו, שהדבר אינו מוצדק בנסיבות העניין.
(ב) בקביעת שיעור הגמול יתחשב בית המשפט, בין השאר, בשיקולים אלה: הטרחה שטרח התובע המייצג והסיכון שנטל על עצמו בהגשת התובענה הייצוגית ובניהולה, בפרט אם הסעד המבוקש בתובענה הוא סעד הצהרתי;
התועלת שהביאה התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה;
מידת החשיבות הציבורית של התובענה הייצוגית.
(ג) בית המשפט רשאי, במקרים מיוחדים ומטעמים מיוחדים שיירשמו – לפסוק גמול למבקש או לתובע המייצג אף אם לא אושרה התובענה הייצוגית או שלא ניתנה הכרעה בתובענה הייצוגית לטובת הקבוצה, לפי העניין, בהתחשב בשיקולים כאמור בסעיף קטן (ב);
לפסוק גמול לארגון שהשתתף בדיונים בתובענה הייצוגית לפי הוראות סעיף 15, אם מצא שהדבר מוצדק לאור הטרחה שטרח והתרומה שתרם בהשתתפותו בדיונים כאמור.
בשנת 2006 קבע המחוקק כללים אחידים לעניין הגשתה וניהולה של התביעה הייצוגית בחוק תובענות ייצוגיות, תשס”ו-2006. סעיף 1 לחוק תובענות ייצוגיות מגדיר את מטרות החוק ומורה כדלקמן: מטרתו של חוק זה לקבוע כללים אחידים לעניין הגשה וניהול של תובענות ייצוגיות, לשם שיפור ההגנה על זכויות, ובכך לקדם בפרט את אלה:
(1) מימוש זכות הגישה לבית המשפט, לרבות לסוגי אוכלוסייה המתקשים לפנות לבית המשפט כיחידים;
(2) אכיפת הדין והרתעה מפני הפרתו;
(3) מתן סעד הולם לנפגעים מהפרת הדין;
(4) ניהול יעיל, הוגן וממצה של תביעות.
הנה כי כן, גם המחוקק בחוקקו את חוק תובענות ייצוגיות היה ער לחשיבותה של תביעה ייצוגית וליכולתה לתקן עוול שנגרם לציבור גדול של נפגעים אשר אלמלא קיומה של התביעה הייצוגית לא היה באפשרותו של אותו ציבור נפגעים לתקן את עוול שנגרם להם, לקבל פיצוי בגין נזקיהם ואף לגרום לאותו גוף מעוול לחדול מביצוע אותו מעשה או מחדל.
בהתאם לחוק תובענות ייצוגיות ניתן להגיש את ההליך רק אם ההליך לא הוגש קודם לכן על ידי תובע ייצוגי אחר. בנוסף יש לבחון אם הוגש הליך אחר הכולל שאלות עובדתיות או משפטיות דומות כנגד נתבע אחר על מנת שבית המשפט ישקול לאחד את הדיון בהליכים. לשם כך הוקם פנקס תביעות ייצוגיות המאגד ומפרסם את כל התביעות הייצוגיות המוגשות ותוצאותיהן.
הצעד הראשון זה לפנות לעורך דין בעל ידע מומחיות וניסיון רב בהגשתן וניהולן של תביעות ייצוגיות על מנת שיבחן את עילת התביעה שבידיכן, סיכוייה והתאמתה להיות מוגשת כתביעה ייצוגית בהתאם להוראות חוק תובענות ייצוגיות, תשס”ו-2006. ויודגש, הגשתה וניהולה של תביעה ייצוגית או תובענה ייצוגית אינה עניין של מה בכך ונדרשת מומחיות גבוהה וספציפית לשם כך. בית המשפט אף נדרש לאשר את ניהולה של התביעה הייצוגית על ידי עורך הדין שהגיש את התביעה הייצוגית ולשם כך בית המשפט צריך להיווכח כי לאותו עורך דין שהגיש את ההליך יש את הידע הניסיון והמומחיות לנהל את התביעה הייצוגית.
עזבון של נפטר שהותיר אחריו בן זוג וילדים, מתחלק שווה בשווה בין בן הזוג לבין הילדים וילדיהם. עיזבון של נפטר שהותיר אחריו בן זוג אך לא הותיר ילדים, נחלק שווה בשווה בין בן הזוג ובין הורי הנפטר. אם הנפטר הותיר אחריו בן זוג ואחים בלבד, העיזבון יחולק 2/3 לבן זוג ו-1/3 הנותר מתחלק בין האחים באופן שווה ביניהם.
צוואה שנערכת ע”י בני זוג אשר הוראותיה נכתבו בצורה משותפת והדדית. כאשר לבני זוג ישנן מטרות משותפות בכל הנוגע לרכושם, יכולים בני הזוג לערוך צוואה הדדית. היא מאפשרת לבני הזוג להגביל ולהצר את צעדיהם בנוגע ליכולתו של כל אחד מהם לשנות את צוואתו בעתיד.
למעשה בני הזוג עורכים צוואה מסוג זה על מנת להוריש את עיזבונם זה לזה ולאחר מכן לצדדים שלישיים (יורש אחר יורש), או ישירות לצדדים שלישיים.
כמו כן, בני הזוג יכולים לערוך צוואה בה יצוו ויורישו את כל עיזבונם ישירות לילדיהם- וגם זו תחשב צוואה הדדית.
יש מקום לתת משקל ומחשבה, לאפשרות ההגבלה הקיימת בהוראות יורש אחר יורש, כך שבן הזוג הנותר בחיים אשר מהווה “יורש ראשון” במסגרת הוראה זו – יוגבל באפשרות השימוש שלו במה שירש, כך שיובטח שעזבון זה שירש יועבר בסופו של יום לאותם צדדים שלישיים מוסכמים.
משמעותה של עריכת צוואה מסוג זה היא למעשה הגבלת אפשרות שינוי הצוואה ללא ידיעת בן הזוג אתו נערכה הצוואה.
ישנם הוראות מיוחדות בחוק החלות על צוואה הדדית ומתייחסות לסיאוטציה בה אחד מבני הזוג פעל לשינוי הצוואה ההדדית.
יכולות להיות נפקויות משפטיות מהותיות כאשר צעד זה מבוצע שלא על פי הוראות החוק המדויקות.
כדי לבטל או לשנות צוואה הדדית – בן הזוג הרוצה בשינוי חייב למסור הודעה בכתב לבן הזוג, על כוונתו זו – ללא צעד זה אין כל תוקף לשינוי. לאחר ההודעה בכתב יוכלו הצדדים לשנות את הצוואה, והצוואה ההדדית תתבטל.
כאשר בן הזוג נפטר, והנותר בחיים רוצה לשנות את הצוואה ההדדית, לאחר שכבר קיבל את חלקו בצוואת הנפטר, יהיה עליו לפעול תחילה להשיב לעיזבון את כל מה שירש ורק לאחר מכן לשנות את צוואתו.
ישנם מצבים בהם, היורשים מוצאים את עצמם במציאות שאינה נוחה, כאשר הצוואה ההדדית פוגעת בהם, והינם רוצים לתקוף או להגן על עצמם.
הוראות החוק והפסיקה, כפי שהתפחתו במהלך השנים, יוצרות שלל טענות המאפשרות לתקוף מציאות זו או להגן עליה. לנסיבות העולות בעיקר מתוך הצוואה עצמה וכמובן לנסיבות חיצוניות הנוגעות לאופן השינוי ולסיבות ולנסיבות שהביאו לכך – משקל שיכול במצטבר להביא לתוצאה הרצויה.
לכן, בכל מקרה בו קיימת צוואה הדדית ובוודאי כאשר מדובר במצב בו הצוואה שונתה על ידי אחד מבני הזוג, יש חשיבות רבה לבחינה דקדקנית של מכלול הנסיבות הסובבות את הצוואה ואת שינויה, כדי לבחון האם אכן מדובר במקרה בו אפשר לתקוף את המציאות הנחזית או להגן עליה, בהתאם לנדרש.
תיקון 18 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות מאפריל 2016 המאפשר לאדם מגיל 18 ומעלה, המסוגל להבין ולקבל החלטות בעצמו, להחליט ולקבוע באמצעות ייפוי כוח מתמשך, מי וכיצד ינהגו בו או ברכושו, כאשר הוא יהיה, באופן זמני או קבוע, במצב שאינו מסוגל להבין ולקבל החלטות בעצמו בעניינים לגביהם ניתן ייפוי הכוח.
כל אדם עלול להיקלע למצב בו אינו יכול, פיזית או משפטית, לקבל החלטות לגבי עצמו. במצב כזה בית משפט ממנה לאותו אדם אפוטרופוס, והוא זה שלמעשה מוסמך לקבל החלטות לשיקול דעתו.
ההחלטה על מינוי אפוטרופוס אשר מתקבלת בפיקוחו של האפוטרופוס הכללי אינה משקפת בהכרח את רצונותיו של האדם עליו ממנים אפוטרופוס.
לצורך בחירת האדם אשר יוכל להחליט עלינו בעת מצב שבו אנו לא יכולים להחליט על עצמנו, מסיבות כאלה ואחרות (תאונה, מחלה, זקנה וכו’ ) עלינו לערוך ייפוי כוח מתמשך.
ייפוי כוח מתמשך הינו מסמך משפטי המאפשר לנו לתכנן את עתידנו, ליפות כוחו של אדם עליו אנו סומכים ומעוניינים שינהל את ענייננו בשלל תחומים, כאשר אנו לא נהיה מסוגלים לעשות זאת.
מסמך זה הוא מסמך מקיף וממצה, המאפשר לאדם לקבוע ולהנחות כיצד ייראו חייו וכיצד ינהגו על פי רצונו ובחירותיו, בכל אחד מהתחומים – הרפואי-בריאותי, האישי והרכושי.
המינוי יפוג כאשר הממנה ישוב למצב של יכולת קבלת החלטות בעצמו- אם אכן יחזור למצב זה.
הממנה צריך להיות אדם בגיר מעל גיל 18, כשיר משפטית, ורצונו חופשי ללא השפעה.
כמו כן, גם האדם המתמנה צריך להיות בגיר וכשיר משפטית.
הממנה רשאי למנות גם מיודע, אחד או יותר, שעל מיופה הכוח ליידע, על כל פעולה או החלטה שלו, בשם ובמקום הממנה. בכל עת, ייפוי כוח מתמשך ניתן לביטול, על ידי הודעה בכתב למיופה הכוח; או לשינוי, על ידי הפקדת ייפוי כוח מתמשך חדש. כל זאת, בכפוף לכך שלא נעשתה הגבלה בייפוי הכוח המתמשך.
תוקפו של ייפוי כוח מתמשך הינו רק כאשר הממנה נמצא במצב שאינו בר דעת לקבלת החלטות או במצב אחר המצוין בייפוי הכוח הספציפי, ורק לאחר שהופקד במשרד האפוטרופוס הכללי והתקבל אישור לתוקפו.
ייפוי כוח מתמשך שונה מיפוי כוח מסוג אחר מכיוון שבייפוי כוח אחר, אדם מסמיך אדם אחר או גוף לפעול בשמו, ייפוי כוח מסוג זה נכנס לתוקף בעת חתימת המייפה.
ייפוי כוח מתמשך נכנס לתוקף רק לאחר הפקדתו במשרד האפוטרופוס הכללי וקבלת אישור כניסה לתוקף כאשר הממנה נמצא במצב שאינו מסוגל להבין, לקבל החלטות או לפעול בעצמו בעניינים הכלולים בייפוי הכוח המתמשך- חסר יכולת שיפוטית.
כמובן שאם מדובר באדם החושש או צופה שעלול להגיע למצב בו לא יכול לקבל החלטות בעצמו, רצוי כבר לערוך ייפוי כוח, וזאת על מנת לאפשר לממנה להחליט כיצד ייראו חייו, ומי ינהל את ענייניו, בשעה שהוא לא יוכל לקבל החלטות בעצמו.
חשוב לדעת:
בייפוי כוח מתמשך לא ניתן לכלול הוראות למצב של חולה העומד למות. במצב שכזה יש לפעול לפי “חוק החולה הנוטה למות”. ייפוי כוח מתמשך בתחום הרפואי יכול לערוך גם רופא, פסיכולוג, פסיכיאטר, אח מוסמך או עובד סוציאלי.
מיופה הכוח חייב לקבל את אישור בית המשפט מראש לפעולות משפטיות שונות, בשם הממנה, כגון: פעולות ועסקאות שונות במקרקעין, מתן תרומה, מתנה, הלוואה, ערבות בסכום העולה על 100,000 שקלים (באין קביעה מפורשת בייפוי הכוח), פעולות אישיות של הממנה (כגון: הצבעה בבחירות, עריכת צוואה בשמו, המרת דת ועוד). רק עו”ד שהוכשר והוסמך, על ידי משרד המשפטים והאפוטרופוס הכללי ושאינו מצוי בניגוד עניינים, יכול לערוך ייפוי כוח מתמשך. לכן, חשוב לפנות רק לעו”ד העומד בקריטריונים אלה.
